.
הגילוי הזה ממחיש לנו את משמעותה של המילה הנאמרת. כשאנחנו מדברים, בהבל פינו קולנו משרטט ויוצר צורה של אותיות. "חיים ומוות ביד הלשון".
בעשרה מאמרות נברא העולם - בדיבור. גילוי זה מצביע גם על המשמעות העמוקה של האותיות בתהליך בריאת העולם והווייתו המבוטאות דרך 22 צינורות של אנרגיה. היציאה הראשונה מן הכוח אל הפועל. כלי היצירה של הבריאוה אשר בהן גנוזות כל אפשרויות היצירה ואלה נמסרו לאדם במתנה. שכן כוח הדיבור והכתיבה הוא הגילוי המיוחד של האדם ועליהן שורה הרוחניות. הן מהוות פתח לעולמות עליונים וגשר בין המציאות הגשמית והרוחנית.
עברית - זוהי לשון קוד שיש בה דקדוק, דיוק מושלם ודקויות.
זוהי לשון שאיננה סתם עוד שפה המהווה תולדה של הסכמה וקומוניקציה בין אנשים. יש זהות בין הדבר לדיבור. המילה מבטאת במהותה את תוכנו של הדבר שהיא מסמלת.
מנקודת מבט זו מציין הכוזרי כי גם אותיותיו של הכתב העברי אינן עוד סימונים מקריים בלבד וכשם שלמילה העברית יש קשר עם מהותו של הדבר המסומל על ידה, כך יש לכל אות ואות בכתב העברי זיקה אל המסומל על ידה.
אלה נובעים מתוך כמה מרכיבים:
* צורת כתיבת האות.
* ערכה המספרי בגימטריה.
* הצליל שלה ודרך הגייתה.
* סדר הופעתן ומיקומן בתוך המילה. שינוי או חילוף מיקום משנה את קוד המילה, את משמעותו ומהותו.
* מערכות יחסים המתקיימות בין האותיות - זכריות ונקביות, תמיכה ושליטה, אי"ק בכ"ר וא"ת ב"ש. אלה שזורות אחת בשנייה ומתחלקות באיברי הגוף.
*ניקוד – ההילה החיה. הרוח המנענעת והמפיחה חיים באות. האות היא כמו הגוף והניקוד כמו הנשמה. ניקוד יוסיף או ישנה את משמעות המילה.
* הברות, עיצורים, תנועות, טעמים ואף טעם, צבע ורגש.
* כוכבים ומזלות - משפיעים על האותיות. כל אות מאופיינת על ידי יסוד מסוים בטבע ולו מאפיינים וכישורים שונים.
אש מחממת או שורפת – שמחת חיים, התלהבות, אנרגטיות, יוזמה, כריזמה, נדיבות, אגו. נתינה, התפזרות, התרחבות, תשוקה, פריון, חושניות, הרפתקאנות.
מים – רגש, גמישות , אמפטיה, רגישות, אינטואיציה, דמיון, שפע, חכמת חיים, מופנמות, נוסטלגיה, מצבי רוח משתנים,
אויר – תנועה – הן פיזית והן במחשבה, תקשורת, ורבליות, קלילות, חדות, אינטליגנציה, מהירות מחשבה, חכמה, סיפוקים מידיים, שטחיות,
אדמה – העולם הפיזי, גשמי, ביצוע, מעשיות, יסודיות, התמדה, קפדנות, קרקוע, יציבות, הזנה, צמיחה, עזרה, טיפול, דאגה, חומרנות.